הדיבור, הוא הכלי הראשי אשר יוצר את שיתוף הפעולה בזוגיות ובכלל. 

כתוב בספר משלי יח׳ כא׳: ״מוות וחיים ביד לשון ואהביה יאכל פריה״ כלומר, שבכוחינו להציל חיים בעזרת הלשון ומאידך גיסא, יכולה הלשון להקצין ולגרום לאסונות ואף למוות. יכולת הדיבור מסייעת לנו לתרגם את הרצון שבמוחינו להביע דבר ע״י צליל קולי הנשמע אל החוץ. השלב הרצוי שיהיה לפני הוצאת הדיבור, הוא המחשבה. כאשר אני נמצא בזוגיות, ורוצה להביע רצון כלשהו אשר הגשמתו תלויה בבן/ת הזוג, מוכרח אני על ידי הדיבור להביא את השני להבנה נכונה ותומכת בצורך והרצון שלי בכדי שיהיה בר ביצוע. 

אך לעיתים סיטואצית הדו שיח בין השניים לא צולחת וגובלת בחוסר תקשורת ומכאן והילך, גדל הפער בניהם. 

לכן, בכדי שנצליח לפתח דיבור מוצלח ומקדם בעזרתו נוכל לטפח ולהצמיח תקשורת מבורכת בין השניים, נפנה ראשית את צומת הלב ליכולת בפני עצמה שקדמה ליכולת הדיבור והיא, היכולת של: ״לדעת מה לא לדבר״!!! 

היא יכולת בפני עצמה, המאפשרת לנו כלים לחזק את "שריר" השליטה בדיבור וכתוצאה מכך לדעת אילו מילים ניתן לסנן ולהעלים מתוכינו וכאשר נצמצם ראשית את הפגיעות, הקלקולים, הביקורת וכיוצא בזה ונמזערם (שאם לא כן, עדיף מלכתחילה לא להתחיל לדבר כלל) רק אז תהיה הקרקע פורייה בכדי לעבוד על דיבור נהיר ונעים לשומע. כמו שכתוב בתהילים(פרק לד׳ פסוק טו׳): ״סור מרע ועשה טוב״ כלומר, הטוב מגיע רק לאחר שנפטרנו מהקלוקל , כמו באכילה, לאחר שנסנן את הפסולת מן המאכל, נוכל להינות מהמיטב שבו מבלי להינזק ולא לפני ניקוז הפסולת.

וכיצד נגמלים מהפגיעות, בכדי להכשיר את הקרקע למטרת עבודה על דיבור נאה ומובן לשני כדי לחזק התקשורת בין השניים?

ראשית: לחזק את יכולת ההכלה. 

לדוגמא, כאשר אני רוצה דבר מה מבת הזוג 

חובה תמיד להטמיע בליבי, שנמצאת לפני ״נשמה תאומה״ אשר עוד לא נחשפה בפניה אותה האינפורמציה טרם נאמרה מפי. 

וכיצד לפנות אליה בשילוב הכלה ורגש? 

הרי הנשמה עם שכל ורגש אשר צמאה למילים המשלבות דיבור הולם לצד מבט מחייך ואינם באים בדרישה או האשמה/העברת ביקורת, אלא, בהבעת צורך אישי, אשר משדר לה את יכולת ההכלה שלי כלפיה , ואת השקעת המחשבה העומדת מאחורי כל מילה הנאמרת וכל זאת.. בכדי שתשמע ראויה בפני האדם אותו אני מוקיר מכל ולא חלילה שתתפרש אצל בין/ת הזוג כדרישה המחייבת או העברת ביקורת וממילא יסיקו מסקנה שאינם מוערכים דיו. 

אחזק את דברי :

בעת הבעת הצורך שלי לבת הזוג, אפשט את בקשתי ואקשט אותה בהכלה לצד רגש, כיוון שאני מוקיר ומעריך אותה מכל על כן אני זקוק לעזרתה הנפלאה והרי יוצא מדברי, שבה אין כל פגם או מגרעה אלא, אני זה שנצרך לה. אדרבא שבמקרה כזה דבריי ישמעו בפנייה ויתקבלו בהערכה רבה ובאהבה מרובה...

כעת שהטמענו במוחינו מה איננו חפצים לשדר בעת הפניה לשני, ראשית נציב גדר לעצמינו להשמר מלהתבטא בשפת ה- ״אתה״ אלא נכין עצמינו וזאת עוד לפני שנדבר, להשתמש בשפת ה- ״אני״ וכשנעבור שלב זה בהצלחה, נגיע למקום בו ראוי להשתמש בשפת ה- ״אנחנו״. 

לדוגמא: בני זוג אשר תכננו מבעוד מועד לצאת לערב בילוי רומנטי וזמן איכות יחד, מגיע בן הזוג מעיסוקיו ומתלאות היום ובת הזוג טרם מוכנה ליציאה ולוקחת את הזמן בלהתמרק לכבוד היציאה. 

במחשבה ראשונית של בן הזוג, ״לצאת בהערה״ לבת הזוג ולבקש ממנה שתשתדל להיות מוכנה ומאורגנת, במצבים אלו. 

לרוב, הנתון כרגע ששני בני הזוג מטרתם בערב זה להינות יחד, לקדם, לגוון ולחזק את הקשר בניהם. 

כעת, ניקח שני אופני דיבור אצל בן הזוג, אשר כל אחת מהן יוצרת פרשנות שונה לגמרי במוחה של בת הזוג. 

האחת(בשפת ה״אתה״): בין הזוג בא בשאלה לבת הזוג וללא כל מחשבה תחילה משתמש בשפת ה״אתה״: ״תסבירי לי, למה - את - עדיין לא מוכנה ״? או לחילופין, ״מדוע - את - לא התארגנת קודם״? ״את רוצה לאחר״?  

במצב הנ"ל לא פלא שהאישה תרגיש בידול מבן זוגה מפני שמדבריו מוכח שרק היא זאת שתמיד גורמת לאיחורים, היא זאת הבעייתית שהורסת כל תכנון, שהרי הבדיל עצמו ממנה כשאמר, ״את״ !!! המשתמע מדבריו שהוא זה ״המושלם״ ״והמתוכנן״ ובכך תרגיש שכנראה הוא לא אוהב ואינו מעריך אותה מספיק בעוד שלכאורה אם נתבונן היטב בכוונותיו נווכח שלא בהכרח תוצאה זו רצה לשדר לה, אלא שיהיה להם זמן איכות יחד בכדי לקדם אהבתם, אך השימוש בשפת ה״אתה״ הוא היוצר לאותה פרשנות מוטעית. הסיכוי שיחול שינוי לטובה מצידה כתוצאה משפת ה"אתה" , שואף לאפס.

השנייה (בשפת ה״אני״): ״האם בבקשה תוכלי להשתדל ״בשבילי״ להיות מוכנה בכדי שנצא כפי שקבענו כדי ״שאני״ אספיק לנצל כמה שיותר זמן איכות עם האישה שאני אוהב מכל״? סגנון השאלה/בקשה בשפת ה״אני״, יתכן ותיצור אצל האישה פרשנות חיובית,

ראשית, מבקשתו של בן הזוג מוכח שלא בא בהאשמה וביקורת כלל לבת הזוג אלא לוקח על עצמו את האשמה, האחריות בזה שטוען כי הוא זה שנצרך לה וממלא מבקש במתק שפתיים האם היא תוכל להטיב עימו ולהשתדל בשבילו לפעם הבאה.

יחד עם זאת, היא תרגיש נאהבת, תעריץ את בן זוגה על היוזמה האחראית מצידו לבוא ולהביע דעה שמקדמת את הזוגיות, ובגין כך גם יחול מצידה השינוי לטובה ויהיה מתוך שמחה והוקרה לבן הזוג שכה אוהב ומעריך אותה, והרי מי לא תרצה לשמר אהבה כזו לטווח הארוך?

לפיכך ששינוי התנהלותי קטן מחולל שינוי קיצוני, חיובי להפליא בתקשורת הזוגית אך , ״ההרגל המגונה״ להשתמש בשפת ה״אתה״ מבלי לתת מחשבה על כל מילה שיוצאת מהפה, עדיין קיים מתוך שיגרה ולעיתים רוטינה של שנים רבות.

לכן, ברצוני לחזור לתחילת דבריי העיקריים במאמר זה ולפתח את היכולת של ״מה לא לדבר״ כיוון שההרגל לדבר באופן השגוי כאמור עדיין שוכן בזוגיות ובכך יקשה עלינו להפטר ממנו מיידית כלא היה לצד התיקון והעלייה על דרך המלך.

אי לכך, בתקופה זו, פועלים אך ורק מתוך חשבון נפש, להסיק מסקנה שמהיום והלאה איני משתמש יותר בשפת ה״אתה״, איני מעביר יותר את דברי בצורה ביקורתית אלא משאיר את הביקורת ל״מבקר האוטובוס״ ולא מכניסה לביתי!!! ובכל פעם כשאני בא בבקשה כלשהי לבת הזוג לא אפתח את פי לפני שגמרתי בליבי והכנתי את המילים הראויות וכאן נכנסת ״יכולת ההכלה״ כלפי בת הזוג ואז דן עם עצמי: אילו מילים לא אומר בפניה מפני שיכולה שלא לאהוב לשמוע? אילו מילים יתקבלו אצלה בברכה ויעשו לה טוב ונעים? אילו מילים ראויים להאמר לאישה שאני אוהב? ואם איני מרגיש עדיין מוכן ומתוקן דיו שזה טבעי לגמרי בתור התחלה, לא אתייאש אלא אמשיך לחזק לבינתיים את יכולת הבלימה של הדיבור ואדחה את השיחה למועד מאוחר, רגוע וריאלי יותר ובכך אפתח כוח עצום של שליטה עצמית בדיבור וכשאהיה מוכן לגמרי לפעול בשיטה החדשה והטובה יותר, במקום הנכון ובזמן הנכון ״וכשאכשיר את הקרקע״ אזי הדיבור יוגש לאישה ״כסולת נקייה״ (וכן להפך האישה תנהג כלפי הבעל).

כששני השלבים הרצויים צלחו לאורך הזמן ונטמעו ביסודות הזוגיות לאחר עבודה מתמדת ונכונה, מגיע השלב השלישי בו ראוי ונכון לדבר בשפת ה״אנחנו״

שפת ״האנחנו״ היא שפה נפלאה היוצרת איחוד בכל צעד ושעל בחיי הזוגיות כאשר בכל מקרה זה או אחר שמזדמן אצלם, לא יתנו כלל מקום לאפשרות, לתפוס צד אשם אלא כל אחד מבני הזוג ירתם לקחת אחריות על עצמו אל אף שאולי לא אשם היה כלל ובכל זאת דרש מעצמו להיות חלק מהשיפור העתידי, לדוגמא, בת הזוג הייתה הגורם היחיד לאותה הבעייה, בא בן הזוג , תומך בה ומעצימה ואומר לה: ״אנחנו״ יחד מסוגלים לטוב ביותר וגם נגיע אליו יחד ואת אף פעם לא תהיי האשמה היחידה מפני שכל הקשור אלייך קשור גם אלי על כן גם אני לוקח אחריות על הנעשה ובשמחה משום שאני ואת זה אותו הדבר, זה ״אנחנו״ ולזאת יקרא: זוגיות אמיתית!!!