בכל רגע מזדמן הגעתי להיות נוכח בסיטואציות אלה ואחרות במפגשים עם אנשים חכמים וחלקם חכמים אף יותר ולרוב שאלת מליון הדולר עדיין צפה: איך אפשר להרגיש את אותה אהבה, הרגשה כמו שהייתה בראשונה? חלקם פשוט קובעים עובדה במשפט: ״אהבה תמיד מתפוגגת והחיים הופכים שגרה וישנם היותר פסימיים שטוענים: ״אין דבר כזה אהבה״. ״אף פעם זה לא יחזור להיות כמו שהיה בהתחלה״.

ולכן, אני רוצה ללכת במכונת הזמן לנקודת ההתחלה בזוגיות זו

מה קרה שם? איך התחברנו? איך בעצם הגענו למסקנה שזוגיות זה הדבר הנכון לנו? איך הגענו להחלטה שאנו רוצים לקחת על עצמינו את ״עול״ הזוגיות לכל החיים?

רבים יטענו: התאהבנו !!! ״האהבה ״ היא הסיבה שגרמה לנו להתחיל בזוגיות ולימים להצהיר, חתונה !! 

אני מתעקש ושואל: מהיכן את/ה יודע/ת שנקודת ההתחלה בזוגיות אותה חווית, אהבה אמתית ונכונה היא? 

טבעו של האדם הוא להמשך אחר המקום שעושה לו טוב , מקום שהוא מרגיש בו נוח, מקום שמשלים את החסר וזה בעצם מה שלרוב קורה לנו כבני אדם ״ברגע ההתאהבות״ וזה טבעי לגמרי. אם זה כשמדובר בגבר שזקוק לדמות נשית ומעודנת, שתשלים אותו ,לחילופין, כשמדובר באישה שזקוקה לדמות גברית שתשלים אותה וכשאלו השניים נפגשים ונוצרת כימייה בניהם משמע , שניהם מקבלים את המקום הנוח והרוחני הנותן הרגשה של שלמות עצומה. אבל מכאן ועד להצהיר שמדובר באהבה ,המרחק הוא רב.

המטרה המתבקשת בדברים המועלים בדבריי אלה, ראשית, להגיע למודעות כלפי אותה ההרגשה שחווינו, מהי? לדוגמא: כשאני רוכש רכב חדש , האם אני מסופק ממראה חיצוני ומהירותו הגבוהה גרידא , או מהסיבה שאני מוודא כמה דלק צורך הרכב ומה נפחו של המנוע? מהי העלות החודשית לביטוח לסוג רכב זה ? ואז אני מקבל הרבה יותר מודעות ופועל על פי הרגש והשכל בד בבד.

המילה אהבה היא מילה גדולה ועצומה שקשה מאוד להסביר אותה במילה ואף במשפט. אפשר לנבור שעות , ימים ואף יותר במושג זה. 

כדי להבין מה המשמעות של המילה אהבה צריך לעצור לרגע (ועדיף שעה אחת קודם לפני הזוגיות) לעשות חשבון נפש, סיור מוחות, לצד ייעוץ זוגי, סדנאות וכל המרבה הרי זה משובח.

אט אט להפנים שהאהבה שבי היא לא בהכרח מה שאני ״מקבל״ אלא מה שאני ״נותן״!! המקום הנוח הוא, המקום שאני ״מקבל״ והרי טוב לי וטבעו של האדם להתרגל לאותו ״הטוב״ ובשורה תחתונה לקבלו כמובן מאליו ובנקודה זו לשווע לקבל יותר וכגודל הציפיות כך גודל האכזבות. 

ה״אוהב האמיתי״ אינו מתמקד ב - מה מגיע לו ומתי הוא יקבל , אלא באיך לתת לשני מבלי לצפות לתמורה. וממילא, בסיטואציה בה הוא קיבל, מבלי לצפות לכך, על כן ,אדרבה, מופתע לטובה ואז מעריך את אישתו כפל כפליים משום שמבלי לדרוש ממנה השתדלה בשבילו וכן להפך. אותה הרגשה טובה שהוזכרה בתחילת המאמר , הינה הרגשה ממקום שאנו ״מקבלים״ וזה מתבטא ביופי החיצוני של השני שעושה לנו טוב וגם ביופי הפנימי וזה טבעי לגמרי וזה מקסים אבל עדיין, הפער גדול בין השניים, בין ״ההתאהבות״ הקלילה לבין אהבת אמת בכל רמ״ח האברים .

לכן, הכלי היקר שאותו ניקח למקסם את האהבה לטווח הנצחי בעלייה מתמדת, לאחר שנטמיע בליבנו את הכלל: כשאני מתמקד בלקבל את המגיע לי, לעולם לא אגיע לתכלית הרצויה, כיוון שאצפה ליותר מבלי להסתפק במועט, לעומת זאת, אם אמקד כוחותיי ב״לייקר״ את השני ולמנף את רצונות האחר, אתמכר לזה ותמיד ארצה להשקיע בו עוד , כי נתינה מולידה אהבה. ככל שאשקיע יותר, כך אוהב יותר ואעצים זאת מיום ליום. 

זו היא נקודת ההתחלה שאותה צריך לשדרג בעוצמת המודעות ואחרי שלמדנו מודעות מהי, כעת נוספה לנו אפשרות הבחירה ומעתה נקבל זכות בחירה ונבחר את סוג הזוגיות הרצויה שהיא: זוגיות שמטרתה לשווע למלא את רצונו של האחר מבלי תמורה ולזאת יקרא: ״אהבה״!!! 

וכשזה יבוא תמיד לצד זה, אזי הזוגיות תפרח ותשתבח עם השנים כמו יין טוב...